משחק ההיפוך

נוכל ליישם את העיקרון הזה באמצעות משחק שבו קבוצת שחקנים יוצרת סט ציורים המתארים עולם שבו נורמה הופכת ומציגה אותם, ללא הסבר בעל פה, לקבוצת שחקנים אחרת שלא הייתה עדה ליצירת הציורים ושיצטרכו לנסות לנחש איזו נורמה התהפכה.

בין אם הבחירה בתקן שיהפוך מגיעה מהמורה או משיחה עם הילדים הממציאים את העולם ההפוך (קבוצת ה"מקרנים"), הדבר החשוב הוא החקירה ההגיונית, דרך דיון וציור, של ההשלכות של בחירה זו. כך יוכל המורה לרשום רשימה של רעיונות הנובעים מהדיון, שתשמש מסגרת התייחסות לפרשנות.

לדיון על פרשנות השרטוטים עם הקבוצה השנייה ("המעריכים"), מציאת ההצהרה המדויקת שסופקה לקבוצת "המעצבים" פחות חשובה מהדיון עצמו. ההתקדמות בפרשנות נמדדת עם המסגרת שצוינה בשלב הקודם. התרגיל מסתיים כאשר כל הרעיונות הובאו על ידי "המעריכים".

יש להפוך את התפקידים, כך שלכל ילד תהיה הזדמנות לתרגל גם המצאה וגם פרשנות.