תסכול

זה יכול להתחיל בניתוח מפורט של הרגשות שמפגינות שתי הדמויות ודיון על ההסברים האפשריים לסתירה ביניהן (התרגשות, אכזבה, רוגז, כעס, עצב על הקטן, חוסר אדישות והפתעה למבוגר). זה יכול ללבוש צורה של עבודת כתיבה כדי לדמיין את המחשבות של הדמויות, לסירוגין ברגעים של שיתוף ודיון, כדי לחקור באופן מלא את הסימטריה (בחוק) של שתי נקודות המבט.

שנית, נתמקד בהקשר של "הקונפליקט" בסרט: הציפיות מהמפגש המשפחתי, תפקידו של הטלפון. כאן שוב, מדובר בחפירה בסיטואציה כדי לדמיין את ההרגלים או הכללים המרומזים (האם המצב היה שונה אם האחות הקטנה רק רצתה לשאול שאלה? למה היא לא קוטעת את שיחת הטלפון של אחותה הגדולה? וכו'). זו הזדמנות לעשות את הקישור עם תשאול פרגמטי על כללי הנימוס, היררכיות של ילד/מבוגר, כללי שימוש בחפצים וכו'.

לאחר הפינוי הזה, מגיע הזמן לבנות סקיצות קצרות עם שתי דמויות, תוך שימוש חוזר ברעיונות שנדונו. הילדים מנסחים חצי תריסר מצבים למשחק ללא אביזרים וללא מילים. בשלב זה המורה יכולה להציע היפוך תפקידים: הילד שקוע במשימה והמבוגר הוא שמנסה לתקשר אליו משהו. הילדים עובדים בזוגות, בכתיבה מראש ובין אם רצוי באימפרוביזציה. אחר כך הם מציגים בפני הכיתה.

כדי להתכונן לפעילות, כדאי לנסות לזכור את ההבדל בין תשאול היסטורי/חברתי לתשאול אתי/מוסרי. לכן, חקירת המצבים צריכה להיפסק לפני נושאים חברתיים, בפרט תפקיד התסכול כנושא מרכזי בחינוך. הדיון בנושא זה, שהוא בנייה היסטורית עדכנית, לא ממש רלוונטי כאן. זה בעיקר עניין של מניפולציה של ילדים במושגים כמו אוצר המילים של רגשות, הגיוני התנהגות שונים, חילופי תפקידים, סימולציה של ויכוח וכו'...

הרחבה והפניות

• עוד סרט קצר מהפלטפורמה: "לא מספק".
• לסקירה כללית של ההיסטוריה של מושג התסכול, נוכל לעיין במאמרה של Johanna Stute-Cadiot: "תסכול", ב- Figures de la psychoanalyse, vol. 18, לא. 2, 2009, עמ' 171-179 – גלוי באינטרנט בכתובת גַלעֵד.