אבסורד

העבודה מורכבת מהצגת העבודות הנבחרות ודיון בהן כדי להשוות ביניהן, לזהות מה מפגיש אותן ולהוציא את מנגנוני האבסורד. הגישה ההשוואתית, כשהיא מיושמת על הפקות מתחומים שונים, ראויה למעט סיוע אך פותחת נקודות מבט מעניינות לתחום תולדות האמנות.

המבחר נועד לקשר בין הפקות שמכסות תחום רחב מאוד, מיצירות קלאסיות ועד האחרונות, מתרבות פופולרית לתרבות כביכול "נלמדת". הם קובצו בצורה כזו כדי לזהות כמה "שדרות לימוד", שניתן לטפל בהן על בסיס אד-הוק או לנסח אותן לקורס ארוך טווח. כל אחד מהמסלולים מלווה ב"סדנה", זמן למניפולציה יצירתית שבה ילדים יכולים לנצל את המושגים הנידונים.

חקר העבודות צריך, כמו תמיד, להיות בהקשר (מחבר, תקופה, תנועה, טכניקה וכו'). יתרה מזאת, כשמדובר בחקר השפעות האבסורד, חשוב להטיל ספק בשאלות של מגדר ומוסכמה עם ילדים. למשל, זה אבסורד, במציאות, להתבונן בבעל חיים מדבר, אבל בהקשר של ז'אנר "סיפור ילדים", זוהי מוסכמה מקובלת שבדרך כלל כבר לא גורמת להשפעה אבסורדית.

1- הפרדוקס מפגש של שני רעיונות סותרים או לא קשורים, בניסוח מרוכז שבו מעל לכל מכוון הומור ההפתעה.

• ספרות: קטעים מאלפונס אלאיס, פנסיה, טקסטים ואנקדוטות (Le recherche midi, 2000) או מאריק סאטי, הנימוקים של אדם עקשן, ואחריו זכרונותיו של אמנזיה (Voix d'encre, 2013).
• פסל: סלבדור דאלי, טלפון האפרודיזיאק (1938).
• אמנות גרפית: ז'אק קרלמן, קטלוג חפצים בלתי ניתנים למעקב (1969).

סדנה: וריאציה מצוירת של התרגיל הסוריאליסטי של "הגופה המעודנת" (בזוגות, כל אחד עובד על מחצית הגיליון, הראשון מרחיב קווים מסוימים בציור שלו מעבר לסימן ההפרדה ומקפל את הגיליון כדי להסתיר את הציור שלו, השני צריך להתחיל מחדש מהקווים הבולטים).

2- המופלא היסודות האבסורדיים עוקבים זה אחר זה כדי לבנות עולם ללא רפרנטים, המבקש לשמר את הפלא העיקרי בדברים.

• ספרות (סיפור פיוטי): אנרי מישו, Ailleurs, "Voyage en grande Garabagne" (1948).
• ציור: סלבדור דאלי, התמדת הזיכרון (1931), רנה מגריט, ארץ הניסים (1964).
• קולנוע: ויקטור פלמינג, הקוסם מארץ עוץ (1939) או ז'אן קוקטו, היפה והחיה (1946).

סדנה: תאר בכמה רישומים מסע שדמיין מהתרחיש הבא: "בארוחת הבוקר, קערת הדגנים שלך שואבת אותך פנימה ואתה מוקרן לתוך עולם מדהים. תאר את מה שאתה מגלה שם ואת חזרתך".

3- היפוך, העולם הפוך כאן האבסורד מפותח ומתייחס חזק מאוד למסגרת החברתית, במטרה סאטירית.

• אמנות גרפית: אנונימית, העולם הפוך (תחריט מהמאה ה-18) – אוסף Mucem, גלוי באתר הסיפור בתמונות.
• ספרות (רומן): לואיס קרול, עליסה בארץ הפלאות, פרק VII - "תה בין שוטים" (1865).
• אמנות גרפית: מבחר רישומים מאת גארי לארסון, גארי לארסון, כרכים I עד V (Dupuis, 1997-2002

סדנה: כתיבת סיפור קצר המתאר יום בבית הספר "הפוך".

4- שטויות כאשר האבסורד פועל כדי לערער את ההיגיון, ללא מניע נסתר מורכב.

• קולנוע: A. Astier, A. Kappauf, J.-Y. רובין, קאמאלוט, פרקים לבחירה מעונה 1 או 2 (2005)
• אמנויות חזותיות: רומן חותם, מופעי וידאו Action kurhaus (1992), קיאק (2000), Punkt, (2006), Old Shatterband (2007), Zwei schirme (2009) - גלוי באינטרנט בדו"ח מתוכנית Arte Tracks (ינואר 2015)
• ספרות (שירה, מיצג): כריסטוף טרקוס, "Je inflate" ו-"Tambour et tombola" (1998), ב-L'année (P.O.L. 2014), זמין גם באינטרנט.

סדנה: פתגמים חתוכים. מתוך אוסף של פתגמים (או שירים או אגדות קצרות מאוד) שהדפסנו על גיליונות נייר גדולים, אנו חותכים אותם לשברים התואמים לישויות דקדוקיות, ואז מערבבים את השברים הללו ומרכיבים אותם מחדש בחופשיות כדי להשיג ממצאים אבסורדיים.

5. בורלסקה המכניקה האבסורדית כאן מכוונת לדיסקורדנס (טריוויאלי/מוגבה, פשוט/מורכב) והגזמה, עיוות. - ספרות (רומן): Rabelais, Gargantua (1534).

• קולנוע: לורל והארדי, קרב המאה (1927), באסטר קיטון, מעביר מקררים (1922), הבית הניתן לירידה (1920).
• אמנות חזותית: Saverio Lucariello, סדרת Vanitas (מ-1995).

סדנה: שימוש בתוכנת עריכת תמונות כדי להסוות/לעוות ציור מפורסם.

מסמכים והפניות

• מאמר הסוקר תיאוריות על צחוק: Robert Aird, Theories on laughter and humor (אוגוסט 2015), גלוי ב-האתר שלו.
• על הצחוק בשחר המאה ה-20: ד' גרוינובסקי וב' סרזין, פומיסטרים. הולדת ההומור המודרני 1870-1914 (אומניבוס, 2011).
• כדי להרהר במושג ההומור בספרות (אך נדון במספר מושגים מעניינים, שיכולים להיות בהיקף כללי יותר): כנס בהנחייתם של B. Gendrel ו-P. Moran, "הומור, ניסיון להגדרה", École normale supérieure (2005-2006) - גלוי במלואו באינטרנט ב-fabula.org.
• דף עיון בנושא קולנוע: מארי פרנסואז לודט, בורלסק ואבסורד – הגדרות (ינואר 2013), זמין ב-PDF באתר lettersvolees.fr.
• על הומור באמנות מודרנית ועכשווית: ז'אן-איב ז'ואנה, אידיוטי: אמנות, חיים, פוליטיקה – שיטה, (מגזין Beaux arts, 2003).
• על הקשרים בין קולנוע בורלסק לספרות מודרנית: אנרי גאריק, "הכיסים של מולוי: לקריאת ספרות בורלסקית", Fabula-LhT, מס' 2, "מה הקולנוע עושה לספרות (ולהיפך)", דצמבר 2006, מקוון בכתובת Fabula.org.