בסרט קצר זה מופיעה גברת זקנה היוצאת למאבק הישרדות אפי מול סכנות העיר. חציית רחוב במעבר הולכי רגל הופכת אפוא, באמצעות מפולת של כישלונות, למכשול בלתי עביר.
בסגנון מעט רטרו, הסרט מתעקש לצבור טרדות על דמותו שאת חולשתה וניתוקה מקצב העיר הוא מבליט.
סוף הסרט מראה שאם העקשנות של הגברת הזקנה מנצחת סוף סוף את יריביה, זה לפחות על ידי מזל טהור כמו על ידי תשומת לב של נהגים ובמחיר שיבוש המנגנון העירוני. אין מפגש אפשרי בין שני העולמות.
Doña Coroquinha מושלם לחקור את המקום שאנו משאירים לאנשים חלשים יותר בעיר, על המקצבים השונים שחייבים להתקיים במקביל במרחב הציבורי המהווה את הרחוב.
הבנת הסיפור והנושא, ביטוי רגישות ופיתוח חשיבה ביקורתית.
1אילו רגשות מעוררת הגברת הזקנה בתחילת הסרט? ואחר כך?
היא כיפית וידידותית. ואז אנחנו חוששים בשבילה, אנחנו מרחמים עליה, אנחנו רוצים לתמוך בה. בסופו של דבר, אנחנו מתפעלים מההתמדה שלה.
2כיצד מתוארים תושבי העיר (מלבד הגברת הזקנה)?
אנחנו לא יודעים עליהם כלום. זה קהל אנונימי.
3כיצד מזג האוויר מלווה את סיפור חציית המעבר להולכי רגל?
היא מדגישה את הבעיות של הגברת הזקנה. היא תורמת לשרשרת הכישלונות.
4האם נוכל לומר שלגברת הזקנה פשוט אין מזל?
לא, חוקי העיר קשים לה יותר. שום דבר לא מתוכנן לעזור לה.
5במה שונה הגברת הזקנה מתושבי העיר?
זה לא מאוד שונה, זה פשוט חלש יותר, איטי יותר.
6זה פשוט יותר איטי?
לא. למשל, היא קטנה יותר, פחות חזקה, היא לא רואה טוב, היא צריכה לטפל בכלב הקטן שלה...
7הייתם עדים פעם למצב כזה שבו אדם היה בקושי ברחוב?
כן, עיוור שלא מצא את מעבר החצייה. כן, אדם בכיסא גלגלים שלא יכול היה לעלות גרם מדרגות...
8אילו אלמנטים גורמים לך לחשוב על סרט אילם (מראשית הקולנוע)?
נראה שהתמונה פגומה. יש כותרות כמו בסרטים אילמים. האנימציה נראית קצת כמו דיסני הישנה.
נוצר בתמיכת משרד החינוך הלאומי של צרפת וה-CNC.
צפייה בסרט עם המשפחה, פעילות חינוכית עם ההורים בבית ועם המורים בכיתה.
